רש"י על ביצה כ״א

1 הורצה על מנת להקטיר כו' - כלומר ויקטיר אימורין לערב ולא יקטירם היום:

2 לכתחלה לא - הואיל ולא יאכל בשר היום:

3 שאני שבות שבת - החמירו חכמים בדבריהם בשבת מביום טוב:

4 מה בין זה לנדר ונדבה - שחצין לו וחצין לגבוה ואסור לשוחטן מפני חלק גבוה:

5 עורבא פרח - עורב הפורח למעלה השיאו לדבר אחר:

6 כי נפק - רב אויא:

7 אמר ליה רבה בריה - דרב הונא לאבוה:

8 לאו היינו כו' - ולמה דחיתו והלך לו בכלימה:

9 אני היום סמכוני באשישות - יו"ט הוא ודרשתי לרבים וחליתי מטורח הדרשה וקורא אני עלי סמכוני באשישות הביאו לי סעודה ואסעוד:

10 דבעיא טעמא - וצריך אני להרהר ולעיין בה:

11 וטעמא מאי - סוגיא דגמרא הוא:

12 כהנים משלחן גבוה קא זכו - בחזה ושוק וה"ה לבעלים בשאר הבשר כעבד הנוטל פרס מבית רבו נמצאת כל השחיטה לשם גבוה:

13 חייבת בחלה - דלחם קרינא ביה:

14 ומערבין בה - ערובי חצרות להוציא מבתים לחצר שהבתים רשות לכל יחיד ויחיד והחצר רשות כולן וצריכים ערוב להוציא כל אחד מביתו לחצר:

15 ומשתתפים בה - שתוף קרי במבוי שחצירות הרבה פתוחין לו וכל חצרות שבש"ס לפני הבתים ויוצאים דרך חצר לרשות הרבים או למבוי:

16 ומברכין עליה - המוציא:

17 ומזמנים עליה - שלשה שאכלו כאחת:

18 ונאפת בי"ט - משום חלק הרועים:

19 ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח - לילה הראשון של פסח שהוא מצוה לאכול מצה דכתיב בערב תאכלו מצות שמות י״ב:י״ח ושאר הימים אם רצה לאכול שאר דברים בלא לחם הרשות בידו:

20 לפייסן בנבלה - ונמצאת כולה נאכלת לאדם:

21 ומי אית ליה הואיל - סוף סוף מפרנס הכלבים ממנה שהרי אין לו נבלה ומשום אסמכתא דהואיל ואילו היה לו נבלה קא שרית ליה:

22 מיו"ט לחול - לאחר שסעד אפה דהא ודאי לחול הוא:

23 בני באגא - ישראל הדרים בכפרים:

24 דרמו עלייהו קמחא דבני חילא - המלך הטיל עליהם לאפות ולבשל לבני חילו אנשי מלחמתו:

25 כל חדא וחדא כו' - ופליג רב הונא אדרב חסדא דאמר חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה:

26 התימני - מתמנת היה כדכתיב שופטים טו שמשון חתן התימני מתמנת:

27 אמש - כלומר בין הערבים של יו"ט:

28 בלשת - חיל גדול של גדודי נכרים שמחפשים ובולשין לשלול שלל:

29 יצא שכרכם - שנשתכרתם בממון יצא ואבד בשביל הפסד עונש שתענשו על חילול יו"ט: ולא לכלבים לא גרסינן:

30 והא חזי למיכל מניה - ולא יקפידו שהרי משלהן היה: היינו דקאמר ליה כו' לא גרס והכי גרס והא חזי לכלבים:

31 תנאי היא - דאיכא תנא דאסר לכלבים:

32 לכל נפש - אך אשר יאכל לכל נפש:

33 הני סופלי - גרעיני תמרין:

34 היכי שדינן להו - כיון דלאדם לא חזו ומאכל לבהמה לא משתרי אסירי בטלטול:

35 עושה אדם כל צרכו בפת - ומטלטל ע"י הפת ולא חיישינן לבזיון דאוכלין:

36 ופליגא דרבי יהושע בן לוי - הא דרב הונא דלעיל דאמר אי כי יהבינן רפתא לינוקא כו':

37 שיורי כוסות - של יין ששרה בהן פתו ומטלטלן השמש להצניע הכוס:

38 דידן נמי - הא לא חזו דמאיסי:

39 כנונא - כלי שמשימים בו הגחלים:

40 אגב קטמיה - שהיינו צריכין לאפרו והוכן מע"ש לכסות רוק או צואה:

41 ואע"ג דאיכא עליה שברי עצים - דלא חזו מטלטל להו עם כנונא:

42 הכא איסורי הנאה נינהו - ומוקצי טפי:

43 ולהוי כגרף של רעי - שמותר לטלטלו ולפנותו לאשפה מחמת מאוס כדאמרינן בפרק בתרא דף לו::

44 וכי עושין גרף של רעי לכתחילה - נהי דכי איתיה קמן מסלקינן ליה אבל לאתויי קמן או למיזל אנן לגביה כי היכי דנמאס עלן ונסלקיה מי שרי:

45 מתני' לא יחם אדם חמין - לרחוץ רגליו אוכל נפש התיר הכתוב ולא להבעיר אור בשביל רחיצה:

46 מדורה - היסק גדול:

47 גמ' הנאת כל גופו - דמיא לאוכל נפש:

48 מתני' ג' דברים כו' - מפ' טעמא בגמרא:

49 אין זוקפין - משמע אם נפלה מנורה של מתכת אין זוקפין ומשיבין אותה:

50 פתין גריצין - ככרות עבים משום טרחא:

51 חררין - שאופים על הגחלים: